עשרה בטבת הוא אחד משלושת הצומות על החורבן, בנוסף לשבעה עשר בתמוז ותשעה באב. בעשרה בטבת החל המצור של נבוכדנאצר מלך בבל על ירושלים, בשנה התשיעית למלכות צדקיה. בשבעה עשר בתמוז הובקעה החומה (בבית שני), ובתשעה באב – חרב הבית.

צום בערב שבת: רק צום עשרה בטבת יכול לחול בערב שבת, כמו בשנה זו, וצמים בו ואינו נדחה (משנ"ב תקנ ס"ק י). מוציאים ס"ת במנחה אך לא אומרים תחנונים ולא נפילת אפים מפני כבוד שבת (משנ"ב שם יא).

אם היה אפשר שיחול עשר בטבת בשבת היו מתענים אפילו בשבת (ב"י תקנ ד"ה והר"ד בשם אבודרהם סוף תפילת תענית), הטעם: לפי שכתוב בו "בעצם היום הזה" (יחזקאל כד ב) כמו ביו"כ (אבודרהם) אלא שאינו יכול לחול בשבת.

פותחים את הצום עם הקידוש בליל שבת קודש, ובגלל הצום נוהגים לשיר שלום עליכם וכו' בסעודה עצמה

הלילה (ליל שישי) יש מחלוקת הפוסקים אם מותר לאכול בשר ולשתות יין בגלל ליל הצום, לפי הקהילות יעקב נהגו לאסור, ולפי האגרות משה נהגו להתיר, מרן הגר"י זילברשטיין פסק שראוי להחמיר.

מעניין לציין כי גם בשנה הבאה (תשפ"ה) צום י' בטבת יהיה ביום שישי כלומר שנתיים רצופות. הפעם הקודמת שעשרה בטבת היה שנתיים ברציפות בערב שבת, היה בשנים תשל"ג – תשל"ד = לפני 50 שנה. והפעם הבאה של צום י' בטבת שנתיים רצופות יתרחש בשנים תתל"א – תתל"ב, כלומר בעוד 47 שנים.